עברנו דרך ארוכה מאז הגילוי ההיסטורי כי בעת זקפה הפין מתמלא בדם, ולא באוויר או בתמציות מכושפות כפי שהיה מקובל לחשוב בימי הביניים. אולם רק בשנים האחרונות הולך ומתברר כי המוח הוא הוא איבר המין העוצמתי ביותר בגוף המחזיק את הפין בשליטתו מוחלטת.
היה זה לאונרדו דה וינצ’י שכבר לפני 500 שנה אמר על הפין מה שעד היום מרגיש נכון עבור כל כך הרבה גברים. אותו מדען מתקופת הרנסנס, הממציא והאומן, אחד מתוך שושלת ארוכה של חוקרים שניסו לפתור את “חידת הזקפה”, טען כי נדמה שלאיבר סורר זה יש רצון חופשי משל עצמו. זאת משום שהאיבר אינו נוהג לציית לפקודת אדונו גם כשהלה מגייס את כל כוח הרצון שלו כדי לזקוף או להרפות אותו. במקום זאת, המרדן מזדקף בחופשיות דווקא כשאדונו ישן. “לפין לבטח יש מוח משל עצמו” טען דה וינצ’י, שנהג לבתר אברי מין זכריים של גברים שהוצאו להורג בתלייה, והיה הראשון להכיר בכך שבעת זקפה הפין מתמלא בדם. אולם דווקא באבחנה כי לפין יש רצון חופשי משל עצמו, הוא טעה. למעשה ההיפך הגמור התגלה כנכון: הפין נמצא תחת שליטתה המוחלטת של מערכת העצבים המרכזית המורכבת מהמוח ומחוט השדרה. לכן כל הפרעה בהולכה לאורך רשת המסלולים העצביים המקשרים בין הפין ומערכת העצבים המרכזית יכולה להתבטא בבעיות זקפה.
כמו תזמורת בניצוח מושלם – הזקפה הגברית
זקפה היא תוצאה של תהליך פיזיולוגי מורכב המערב תזמון ושיתוף פעולה בין מערכת כלי הדם לבין מנגנונים פסיכולוגיים, עצביים והורמונליים, שיחד גורמים לשינויים בפין, העובר ממצב של רפיון למצב של קשיחות, כאשר על סדרה זו של התרחשויות מנצחת בדיוק מושלם מערכת העצבים האוטונומית (העצמאית/הלא-רצונית). היא מורכבת משתי תתי-מערכות: מערכת העצבים הפארה-סימפתטית שתפקידה לשמור על הסביבה הפנימית של הגוף יציבה במצב של מנוחה ורגיעה וגם לעורר זקפה על ידי גירוי העצב הסקראלי. מערכת העצבים הסימפתטית אחראית בגוף על תגובות מיידיות במצבי לחץ, סכנה וחירום והיא זו שמעכבת (מונעת) זקפה. כך יוצא שגם כאשר הפין במנוחה והגבר אינו מגורה מינית, מערכת העצבים הסימפתטית פועלת ללא הפסק כדי להגביל את זרימת הדם לאיבר ולמנוע זקפה.
במהלך שלב העוררות המינית, אותות עצביים מעוררים עשויים להתחיל את דרכם במוח כתוצאה מגירוי שמקורו במראה, במחשבה, בריחם המפתה של בן או בת הזוג או לחלופין כתוצאה מגירוי ישיר של איבר המין. לאחר מכן, אותות מהמוח יעברו דרך מרכזים עצביים לאורך עמוד השדרה עד הגעתם אל הפין – שם עצבים מעוררים יגיבו לאותות בהפרשת מוליכים עצביים מקדמי זקפה, כמו למשל אצטיל-כולין והמולקולה Nitric Oxid (NO), שתפקידם לגרום להרחבת כלי הדם העורקיים בפין כדי לאפשר זרימת דם מוגברת אל גופי הזקפה הגליליים (corpus cavernosum) שבאיבר. כשגופי הזקפה גדושים בדם הם דוחסים את הוורידים בפין באופן שלא מאפשר את ניקוז הדם אל מחוץ לאיבר, וכך נוצרת הזקפה.
במהלך הזקפה הפין לא רק מקבל אלא גם שולח אותות עצביים לחוט השדרה ולמוח: הוא גדוש בקולטני חישה, וכשהם מופעלים, הם שולחים אותות למערכת העצבים המרכזית אשר משפיעים על מסלולים עצביים שונים. לאחר האורגזמה או כשהגירוי המיני פוחת בהדרגה, האיבר הופך לרפוי די במהירות. זה קורה כשמערכת העצבים הסימפתטית נכנסת שוב לפעולה ומגבילה את זרימת הדם אל הפין.
בתוך המוח
אזורים רבים בתוך המוח מעורבים בתגובה המינית של הגבר, החל ממרכזים במוח האחורי (hindbrain) שמווסתים תפקודים בסיסיים כגון נשימה, לאזורים בקליפת המוח המתקשרים לחשיבה גבוהה ולאינטלקט. המעניין הוא שאין אזור מסוים במוח השולט בתפקוד המיני, והבקרה מתפזרת לאורך אזורים מרובים במוח ובחוט השדרה. כך מובטח שאם פציעה או מחלה יפגעו באזור ספציפי, היכולת להשיג זקפה עדיין תשמר.
ההיפותלמוס הוא דוגמה לחלק קטן יחסית במוח שאחראי על תפקודים חיוניים מאוד, הכוללים בקרה על מערכת העצבים האוטונומית ועל ההתנהגות המינית. הוא מכיל צבר של תאי עצב בעל תפקיד בארגון דפוסי התנהגות מינית. בדומה לכך, במהלך עוררות מינית צבר נוסף של תאי עצב בהיפותלמוס אחראי על שחרור אוקסיטוצין – הורמון בעל השפעות מקדמות זקפה חשובות.
יש גם זקפה רפלקסיבית
יש זקפות שיכולות להיווצר רק באזור של חוט השדרה ללא מעורבות המוח והן נקראות זקפות רפלקסיביות. המידע עליהן נשען על תצפיות שנעשו על חיילים במלחמת העולם השנייה שנפצעו בחוט השדרה. לפני שתצפיות אלו נערכו היה מקובל לחשוב כי במצבים אלו לא תתכן יותר השגת זקפה. אולם כיום כבר ידוע כי הנחה זו היתה שגויה מיסודה. מחקרים בגברים עם פציעה חמורה או מלאה בחוט השדרה הראו כי רבים מהם עדיין הצליחו להשיג זקפה נוקשה דיה לחדירה, גם במצבים בהם הפציעה הותירה אותם חסרי יכולת לתפקד פיזית בתחומים אחרים. כך התגלה אותו מרכז מעורר זקפה הממוקם בין חוליות S3-T12 בחוט השדרה הפועל דרך גירוי פיזי של הפין. הוא מאפשר להשיג זקפה רפלקסיבית ללא מעורבות של המוח ככל שאזור מרכז הזקפה בחוט השדרה נותר שלם.
לסיכום
הבנה מעמיקה של תפקיד מערכת העצבים המרכזית בשליטה על תפקודי הזקפה יכולה לשמש כבסיס לפיתוח תרופות חדשניות שיפעלו ישירות על מרכזים עצביים מוחיים, ולא רק על הרחבת כלי הדם בפין עצמו כפי שפועלות התרופות המקובלות לשימוש כיום.
בתרופות מסוג זה ניתן יהיה להשתמש במצבים בהם מכל סיבה שהיא הגירוי העצבי אינו יכול להגיע ממערכת העצבים המרכזית אל הפין, כפי שעשוי לקרות כתוצאה מסיבוך בניתוח להסרת בלוטת הערמונית, מחלת הסוכרת ומצבים נוירולוגיים שונים כגון מחלת פרקינסון, טרשת נפוצה, שבץ ועוד.
החברה מבהירה בזאת כי המידע הכלול באתר הינו למטרות מידע בלבד, ואינו נועד להוות תחליף לייעוץ רפואי ובריאותי מקצועי ואינו מהווה ייעוץ או חוות דעת רפואית. פנה תמיד לייעוץ אצל הרופא שלך או גורם מוסמך אחר בכל מצב רפואי או שאלה שיש לך לגבי מצבך הרפואי.
