שימוש בתאי גזע לשיקום מנגנון הזקפה הוא טיפול חדשני ניסיוני שעד כה הדגים תוצאות מבטיחות, אך יש צורך במחקרים נרחבים להוכחת יעילותו ובטיחותו.
המושג ‘הפרעות זקפה’ מתייחס לחוסר יכולת מתמשך להשיג או לשמר זקפה נוקשה דיה לשם קיום יחסי מין מספקים. הטיפול הנפוץ ביותר בבעיה מתבסס על נטילת תרופות ממשפחת מעכבי האנזים PDE5, כגון ויאגרה, סיאליס ולויטרה, שהן לרוב יעילות כשמדובר בהפרעות זקפה קלות-מתונות. אולם יש מצבים בהם הטיפול התרופתי אינו נסבל היטב או שקיימות לגביו התוויות-נגד ועל כן לא ניתן לא ניתן ליטול אותו. עבור מטופלים עם הפרעות זקפה קשות יתכן כי הטיפול התרופתי לא יהיה יעיל מספיק וידרוש התערבות פולשנית, כגון השתלת תותב בפין, שכמו כל ניתוח, מערב סיכון מסוים לסיבוכים ולתופעות לוואי.
בנוסף, מרבית שיטות הטיפול מטפלות רק בסימפטומים ולא בשורש הבעיה, ולרוב המטופלים ובני/ות הזוג שלהם יש חשיבות גדולה מאוד ליכולת להשיג זקפה ספונטנית, מה שלא מתאפשר עם הטיפול התרופתי. מסיבות אלו, בשנים האחרונות התפתחו טיפולים חדשניים מתחום הרפואה הרגנרטיבית שמטרתם לשקם את המבנה והתפקוד של רקמות הזקפה בפין כדי להביא לריפוי ממשי.
מהם טיפולים רגנרטיביים בהפרעות זקפה?
פירוש המילה רגנרציה היא היווצרות מחדש או התחדשות. רפואה רגנרטיבית היא תחום מחקרי המבוסס על הקונספט של תיקון או חידוש רקמות פגועות באמצעות טיפולים הממריצים את מנגנוני הרגנרציה הטבעיים של הגוף. בהקשר של הפרעות זקפה, הטיפולים מתמקדים בשיקום מנגנוני הזקפה הטבעיים, לרבות על ידי רגנרציה (היווצרות מחדש) של רקמות שריר ועצב פגועות. בנוסף לכך, בשנים האחרונות פותחה בישראל טכנולוגיה מבוססת אנרגיית גלי רדיו לשיקום סיבי הקולגן ברקמת הטוניקה אלבוגינאה בפין. לרקמה זו יש תפקיד מרכזי במנגנון הזקפה הפיזיולוגי בגוף והיא מקושרת ליכולת להשיג זקפה ספונטנית.
רפואה רגנרטיבית נחשבת כיום לגישה טיפולית מבטיחה בתחום של הפרעות זקפה, והיא כוללת בתוכה טיפולים על בסיס פלזמה עשירה בטסיות (וכן טיפול המבוסס על שימוש בתאי גזע שבו יתמקד המאמר).
מהם תאי גזע?
תאי גזע (Stem cells) הם תאים ייחודיים שלא עברו תהליך של מיון לסוג מסוים של תא. זאת בשונה ממרבית התאים בגוף שעברו תהליך של התמיינות, והם ממלאים מטרות ספציפיות בסוג מסוים של רקמה או איבר. למשל, התפקיד הספציפי של תאי הדם האדומים הוא נשיאת החמצן בדם.
תאי גזע קיימים בגוף גם בזמן ההתפתחות העוברית וגם בחיים הבוגרים.
כל בני האדם נוצרים מתא אחד (זיגוטה – הלא היא הביצית המופרית). הזיגוטה מתחילה תהליך של חלוקה: מתא אחד היא נחלקת לשניים, ואז לארבע, וכן הלאה – היא עוברת חלוקות חוזרות ונשנות, עד ליצירת צבר של תאים הנקרא בלסטוציסט. הבלסטוציסט מכיל בין היתר תאי גזע פלורי-פוטנטיים (pluripotent), שיכולים להתפתח לכל סוג של תא בכל רקמה בגוף (למשל לתא שריר, לתא כבד, לתא עצב וכו’). לאחר מכן בתהליך ההתפתחות של העובר, תאי הגזע הפלורי-פוטנטיים עוברים חלוקה ומתמיינים (הופכים) לתאי גזע מולטי-פוטנטיים – (multipotent) כאלה המיועדים להתמיין לשורה מסוימת (“משפחה”) של תאים. לדוגמה, תא גזע מולטי-פוטנטי של מערכת הדם יוכל להתמיין ולהפוך לתא דם בלבד (ולא לתא כבד או לתא שריר למשל) אם כי הוא יוכל בהמשך להתמיין לכל אחד מסוגי תאי הדם הקיימים (כגון תא דם לבן, תא דם אדום וכו’).
כך שבעוד שתאי הגזע העובריים הם פלורי-פוטנטיים ויכולים להפוך לכל סוג של תא, תאי הגזע באדם הבוגר הם מולטי-פוטנטיים ויכולים להתמיין רק לשורת תאים מסוימת. זאת הסיבה העיקרית שבגללה המחקר מתמקד יותר בתאי גזע עובריים לשם שחזור ושיקום של איברים פגועים, למרות שגם תאי גזע מולטי-פוטנטיים נחקרים בהקשרים אלו.
במחקרים על תאי גזע נמצא כי יש להם יכולת רגנרציה (התחדשות) על ידי שחרור של רכיבים ביולוגיים הממריצים חלוקת והתמיינות תאים, כגון גורמי גדילה (growth factors), ציטוקינים וכימוקינים, על ידי וויסות מסלולים המפחיתים תהליכי דלקת, עיכוב מנגנוני מוות תאי, שיפור תהליכי החלמה מפציעה, עידוד תהליכי יצירת כלי דם חדשים, ועוד.
הפוטנציאל של תאי הגזע בטיפול בהפרעות זקפה
נסקור בקצרה את מנגנון הזקפה:
גופי הזקפה (הגופים מחילתיים | Corpus cavernosum ) בפין מכילים רשת של מאות אלפי כלי דם המורכבים משכבה של תאי אנדותל וממספר שכבות של תאי שריר חלק. זקפה מתרחשת כשהגירוי המיני כתוצאה ממגע או מחשבה, עובר כמו אות חשמלי מהמוח דרך מרכזים עצביים לאורך עמוד השדרה אל איבר המין, וגורם לשחרור של מולקולה בשם NO (Nitric Oxide) מקצות העצבים שמעצבבים את גופי הזקפה. המולקולה NO נכנסת לתאי השריר החלק בכלי הדם, ובסופו של תהליך ביוכימי, גורמת להרפייתם. כפועל יוצא כלי הדם בגופי הזקפה מתרחבים, מה שמאפשר זרימת דם מוגברת אל גופי הזקפה. כשהגופים מתמלאים בדם האיבר מתקשח ומזדקף ונוצרת זקפה. בהמשך, גם תאי האנדותל מפרישים את המולקולה NO במטרה לשמר את הזקפה לאורך הפעילות המינית.
מכאן, כי התאים העיקריים המשתתפים במכניקה של מנגנון הזקפה הם תאי האנדותל ותאי השריר החלק בכלי הדם בגופי הזקפה, כמו גם תאי עצב (נוירונים) המפרישים NO.
אולם במצבי מחלה שונים (כמו סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב וכלי דם) וכן כתוצאה מניתוחים (כמו ניתוח לכריתת בלוטת הערמונית למשל) וטיפולי הקרנות, תאים אלו עלולים להיפגע ובכך לגרום להפרעות זקפה.
מאחר ולתאי גזע יש פוטנציאל להתמיין לסוגים שונים של תאים, לרבות תאי אנדותל, תאי שריר חלק ותאי עצב, התפתחה בשנים האחרונות גישה לפיה ניתן לרתום תאי גזע לשיקום הנזק שנגרם למנגנון הזקפה, כטיפול חדשני בהפרעות זקפה.
במהלך השנים נעשה שימוש מחקרי במקורות שונים של תאי גזע. תאי גזע מרקמת חיבור עוברית (Mesenchymal stem cells או בקיצור MSC) הם תאים פלורי-פוטנטיים בוגרים שמסוגלים להתמיין לקווים שונים של תאים, והם אילו שנחקרו הכי הרבה בהקשר של הטיפול בהפרעות זקפה. ניתן להפיק תאי MSC מאוכלוסיות שונות של תאים בגוף כגון, תאי גזע ממח העצם, תאי גזע מרקמת שומן, תאי גזע מרקמת שריר, תאי גזע מדם טבורי, ממי שפיר וממקור שילייתי וכן תאי גזע שהופקו משתן – בכולם נעשה שימוש מחקרי במודלים של בע”ח ובני אדם בכל הקשור לטיפול בהפרעות זקפה.
מה אומרים המחקרים?
בעוד שמחקרים במודלים מעבדתיים ובבע”ח הניבו תוצאות מבטיחות והובילו לגילויים חשובים על מנגנוני ההתחדשות של רקמות הזקפה בפין, המחקר הקליני נותר עדיין מצומצם.
עד כה נעשו כ-9 מחקרים קליניים קטנים בתאי גזע כטיפול ניסיוני בהפרעות זקפה. בשני מחקרים קליניים מוקדמים נעשה שימוש בתאי גזע ממקור עוברי. בראשון השתתפו 7 גברים סוכרתיים עם הפרעות זקפה שלא הגיבו לטיפול התרופתי. החוקרים השתמשו בתאי גזע מדם טבורי שהוזרקו לגופי הזקפה. לאחר 3 חודשים, אצל שישה מתוך שבעת המטופלים חזרה זקפת הבוקר הספונטנית. כשהמטופלים החלו ליטול תרופות לטיפול בהפרעות זקפה לפני יחסי המין, שניים מתוך השבעה הצליחו להשיג זקפה נוקשה לשם קיום יחסים מספקים. במחקר השני, 8 מטופלים עם הפרעות זקפה טופלו בתאי גזע שהופקו ממקור שלייתי והוזרקו לגופי הזקפה. מתוכם, 3 הצליחו להגיע לזקפה ספונטנית ללא התערבות תרופתית במהלך תקופת המעקב.
במחקר מאוחר יותר (2018) השתתפו 21 גברים עם הפרעות זקפה כתוצאה מניתוח לכריתת בלוטת הערמונית, שלא הגיבו לטיפול התרופתי המקובל. החוקרים השתמשו בתאי גזע שהופקו מרקמת שומן והוזרקו לגופי הזקפה. המשתתפים היו במעקב במשך שנה. מתוך 15 גברים שנותרו עם שליטה מלאה על הסוגרים לאחר כריתת הערמונית, 8 דיווחו על חזרה לתפקוד זקפתי מספק. אולם אצל הגברים שאיבדו שליטה על הסוגרים כתוצאה מהניתוח, התפקוד הזקפתי לא חזר. במחקר נוסף (2019), קבוצה של 30 גברים עם הפרעות זקפה כתוצאה מגורמים שונים (סוכרת, כריתת בלוטת הערמונית או מחלות כלי דם, ועוד) טופלו בתאי גזע שהופקו מרקמת שומן. לאחר 3 חודשים תוצאות שאלון IIEF-5, המהווה מדד מקובל לקביעת דרגת החומרה של הפרעת הזקפה, הדגימו שיפור של 2-4 נקודות לפחות, בהשוואה לתוצאות השאלון בתחילת המחקר. התוצאות המשופרות נשמרו לכל אורך תקופת המעקב שארכה 9 חודשים.
מה חשוב לזכור?
עד כה, יעילות ובטיחות הטיפול בתאי גזע הוכחה רק בחלק מהמחקרים בבעלי חיים ובבני אדם עם הפרעה בזקפה. המחקרים הקליניים קטנים מאוד ואינם אחידים (מבחינת מערך המחקר, ההטרוגניות של אוכלוסיות המחקר, השוני במקור תאי הגזע ובכמותם ובמשטר הטיפולי). לכן קיים קושי להסיק מהם מסקנות גורפות, ויש צורך במחקרים קליניים גדולים, אקראיים, כפולי-סמיות ומבוקרי פלסבו כדי להבין את מלוא הפוטנציאל הגלום בטיפול בתאי גזע בהפרעות זקפה ואילו מקורות לתאי גזע מספקים את התוצאה הטובה ביותר.
נכון ליוני 2022, קיימים מרכזים רפואיים שהחלו בטיפולים ניסיוניים בהפרעות זקפה באמצעות הזרקת תאי גזע לגופי הזקפה בפין.
החברה מבהירה בזאת כי המידע הכלול באתר הינו למטרות מידע בלבד, ואינו נועד להוות תחליף לייעוץ רפואי ובריאותי מקצועי ואינו מהווה ייעוץ או חוות דעת רפואית. פנה תמיד לייעוץ אצל הרופא שלך או גורם מוסמך אחר בכל מצב רפואי או שאלה שיש לך לגבי מצבך הרפואי.
