מילון מונחים – תיפקוד מיני

רופא מוסמך שתחום ההתמחות שלו הוא מחלות בדרכי השתן (בגברים ובנשים) ובעיות במערכת הרבייה הזכרית. אורולוגיה משלבת טיפול במצבים רפואיים כגון גידולים בדרכי השמן ואיברי המין (ערמונית, שלפוחית השתן וכו’), דלקות בדרכי השתן ובכליות, תלונות על קושי במתן שתן (דחיפה ותדירות), דליפת שתן, שיקום חולים הסובלים מבעיות בהטלת שתן עקב מחלה, הפרעות במתן שתן כתוצאה מחסימה או גידולים בדרכי השתן או בכליות, הפרעות בתפקוד המיני של הגבר לרבות הפרעות זקפה וחוסר חשק מיני, זיהומים במערכת המין הגברית, בעיות באשכים (כגון וריקוצלה והידרוצל), הגדלה שפירה של הערמונית ועוד. האורולוגיה אף משיקה לתחומי רפואה נוספים כגון: אונקולוגיה, נפרולוגיה, גינקולוגיה, כירורגיית ילדים, כירורגיית המעי הגס ופי הטבעת, גסטרואנטרולוגיה, אנדוקרינולוגיה ועוד. יש אורולוגים המתמחים באורולוגיה כללית ויש אורולוגים בעלי תתי-התמחויות כגון: בעיות בתפקוד המיני של הגבר, בעיות משולבות במערכת השתן והרבייה של האישה, עקרות גברית, נוירו-אורולוגיה (המתמקדת בבעיות בדרכי השתן כתוצאה ממצבים של מערכת העצבים), אורולוגית ילדים, אונקולוגיה אורולוגית (מצבים של גידולים סרטניים במערכת השתן, בערמונית ובאשכים).

מונח בלעז (מהמילה impotence) שבעברית נקרא ‘אין-אונות’. זהו מונח רחב שבעבר היה מקובל להשתמש בו ובמונח ‘הפרעות בתפקוד המיני’ לסירוגין, כדי לתאר את מכלול הבעיות הקשורות לכל אחד משלבי הפעילות המינית של הגבר, כגון הפרעה בחשק המיני/ליבידו (sexual desire), בעוררות המינית (sexual arousal) ובזקפה, באורגזמה או בשפיכת הזרע (ולא רק כדי לתאר הפרעות בזקפה כפי שמקובל לחשוב). אולם כיום המונח אימפוטנציה כמעט שאינו נמצא בשימוש רפואי בגלל הקונוטציה השלילית שהוא עלול ליצור.

זהו החלק בפין המקובע אל הגוף ואינו נראה לעין. הוא בנוי מפקעת (bulb) הנמצאת במרכזו ומצמד “רגליים” (קרורה | Crura) הממוקמות משני צידי הפקעת – משלושתם מתמשכות רקמות הזקפה הנמצאות בתוך גוף הפין. בבסיס הפין קיימים גם שני זוגות של שרירים: זוג אחד מסייע לרוקן את צינור השופכה משאריות שתן וזרע תוך כדי כיווץ, ויש לו גם תפקיד המסייע בשמירה על הזקפה. צמד השרירים השני מקיף את הקרורה. כששרירים אלו מתכווצים הם מזרימים דם אל רקמות הזקפה ובכך מסייעים לשימור הזקפה. בסיס הפין נתמך באמצעות שתי רצועות שקושרות את הפין לקו האמצע של הגוף ולעצם האגן.

דופמין הוא מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטר) מרכזי בכל הקשור לתפקוד המיני שלנו. באופן כללי, מוליך עצבי זה מקושר לחוויות של הנאה, עונג להתנהגויות נושאות תגמול וסיפוק, סקרנות ולמוטיבציה. לכן, כשהוא משתחרר אנו חווים תחושת עונג “ממכרת” ואנו רוצים ממנה עוד, בדומה לחוויית העונג לאחר אכילת שוקולד למשל. ידוע כי דופמין מתקשר גם למוטיבציה מינית ולתפקוד המיני, לרבות לשלב העוררות המינית, להשגת זקפה ולחוויית האורגזמה (במהלכה משתחררת כמות גדולה של דופמין). כמו כן ידוע כי הדופמין פועל באזורים במוח אשר מעורבים בתגובה המינית ומפעיל עצבים בעמוד השדרה אשר מגבירים את זרימת הדם לאיבר המין והוא אף מתקשר ישירות להשגת זקפה כתוצאה מגירוי מיני ויזואלי או מפנטסיות מיניות משום שסוגים אלו של גירויים  קשורים למערכת התגמול מבוססת-הדופמין במוח. מכל זאת ניתן להסיק כי רמות נמוכות של דופמין עשויות להתבטא בקושי להגיע לעוררות מינית ולזקפה כמו גם בקושי לשמר ולחוות עונג מיני ברמה עוצמתית יותר.

הידרוצלה (בעברית- מיימת אשכים)  היא הצטברות של נוזלים סביב מעטפת האשך אשר גורמת לנפיחות בשק האשכים. היא יכולה להיווצר באשך אחד או בשניהם. במרבית המקרים מדובר במצב מולד, אך היא יכולה להתפתח גם מאוחר יותר במהלך החיים (בד”כ מעל גיל 40). באופן כללי אין מדובר במצב המסכן את תפקוד האשכים, הוא אינו מלווה בכאב ולרוב הוא חולף מעצמו ללא טיפול לאחר כחצי שנה. אולם אם הנפיחות הופכת למשמעותית היא עשויה להפריע בפעילות היומיומית ובזמן קיום יחסי מין.  כשהידרוצלה מופיעה במהלך החיים לרוב זה קורה כשהתעלה דרכה ירדו האשכים לא נסגרה היטב ומצטברים בה נוזלים, או כשמסיבה כלשהי התעלה נפתחה מחדש. אולם לעיתים רחוקות הידרוצלה יכולה להיגרם גם עקב דלקת זיהומית באשך או בצינורות הזרע (אפידידימיטיס), עקב חבלה או תסביב של האשך (מצב מסוכן היכול לגרום לנמק) וחשוב לאבחן את מקורה. לרוב הידרוצילה אינה דורשת טיפול, אלא אם היא גורמת לאי-נוחות משמעותית או שמדובר במצב שיכול להוביל לבקע מפשעתי.

זהו מצב בו קיים חסר בהורמון המין הזכרי טסטוסטרון. החסר יכול לנבוע על רקע בעיה בייצור של טסטוסטרון באשכים – מצב המוגדר כחסר ראשוני של טסטוסטרון, או כאשר האשכים אינם מקבלים גירוי הורמונלי נאות לייצר טסטוסטרון – מצב המוגדר כחסר שניוני בטסטוסטרון.  חסר ראשוני יכול להתפתח עקב סיבות מולדות (כמו אשכים טמירים) או עקב סיבות נרכשות (כמו חבלה קשה באשכים, ניתוחים, טיפולי כימותרפיה, דלקות חוזרות באשכים ועוד). חסר שניוני הוא מצב בו אין הפרשה מספקת של ההורמון  LH (הורמון ההצהבה) מבלוטת יותרת המוח, אשר אחראי על וויסות ייצור והפרשת הטסטוסטרון מהאשכים. מצב זה עלול לקרות על רקע סיבות מולדות (למשל אצל גברים הלוקים בתסמונת קלמן) או עקב סיבות נרכשות (למשל חבלת ראש קשה, גידול, טיפולי הקרנות ועוד). התסמינים של היפוגונדיזם עשויים לכלול בין היתר ירידה בחשק המיני והפרעות זקפה (כולל ירידה בתדירות זקפות הבוקר) כמו גם  עייפות וחוסר אנרגיה, קשיי ריכוז, דיכאון, ירידה במסת שריר ועליה ברקמת שומן ועוד.

ורקוצלה (בעברית: דליות האשך) הוא מצב המערב התרחבות של כלי דם וורידיים באזור המכונה מקלעת האשך – באחד מהאשכים או בשניהם. מקלעת האשך היא מערכת ורידים מפותלת שתפקידה לנקז דם ולווסת את הטמפרטורה באשכים. וריקוצלה נגרמת כתוצאה מתקלה מבנית בשסתומי הוורידים, הגורמת לזרימה חוזרת של דם והתרחבות של הוורידים באזור. כל אלו עלולים (אך לא בכל המקרים) לשבש את זרימת הדם ואספקת החמצן לרקמות האשך ולכן ייצור ואיכות הזרע עלולים להיפגע. לוריקוצלה קיימות דרגות של חומרה מ-1 עד 4. במקרים קשים הוריקוצלה עשויה לפגוע בפוריות הגבר. השכיחות של וריקוצלה עולה עם הגיל למרות שהיא היא יכולה להיווצר גם בגילאים צעירים. הטיפול בוריקוצלה הוא באמצעות ניתוח.

זהו מצב בו הפין עובר ממצב של רפיון למצב של קשיחות, היקפו ואורכו גדלים והוא מתרומם לזווית בטווח שבין זווית אופקית לזווית כמעט אנכית. הזקפה היא תוצאה של תהליך פיזיולוגי מורכב, המערב תזמון ותאום בין מערכת כלי הדם לבין מנגנונים פסיכולוגיים, עצביים והורמונליים. היא מתרחשת כשהגירוי המיני כתוצאה ממגע או מחשבה, עובר כמו אות חשמלי מהמוח דרך מרכזים עצביים לאורך עמוד השדרה אל הפין, וגורם לשחרור של מולקולה המכונה NO (Nitric Oxide) המרחיבה את כלי הדם בגופי הזקפה (הגופים המחילתיים). כתוצאה מכך זרימת הדם גוברת, הגופים המחילתיים מתמלאים בדם והאיבר מתקשח ומזדקף. במקביל, שרשרת של פעולות ביוכימיות מפעילה אנזים בשם PDE5 שפעיל בשלב ההפוך של חזרת איבר המין לשלב הרפוי.

התפקוד התקין של מנגנון הזקפה תלוי במערכת עצבים עם הולכה עצבית תקינה – מהמוח לחוט השדרה ואל הפין. אולם כאשר ההולכה העצבית נפגעת בנקודה כלשהי לאורך מסלול עצבי זה לרוב גם נפגעת היכולת של הגבר להגיע לזקפה ולשמר אותה. למרות זאת, קיימות זקפות שיכולות להיווצר באזור התחתון של חוט השדרה ללא מעורבות המוח והן נקראות זקפות רפלקסיביות. מחקרים גילו כי קיים מרכז עצבי מעורר זקפה הממוקם בין חוליות T12 ו-S3 בחוט השדרה והוא פועל רק דרך גירוי פיזי ישיר של הפין. באופן זה גם גברים עם פגיעות בחוט השדרה ושיתוק יכולים להשיג זקפה, כל עוד המעגל העצבי באזור מרכז הזקפה נותר שלם.

זוהי תופעה אוניברסלית אצל הגבר שמתרחשת בקרב עוברים זכרים ברחם, תינוקות, בנים, נערים וגברים בוגרים. מדובר בתגובה פיזיולוגית נורמלית שיכולה להעיד על תקינות כלי הדם בפין והתגובה העצבית של הזקפה. ההגדרה המדעית של זקפת בוקר היא “זקפה לא רצונית המקושרת לשינה”, משום שלא מדובר רק בזקפה שמתרחשת עם היקיצה אלא ב- 3-5 זקפות ספונטאניות במהלך הלילה כשכל אחת מן נמשכת 25-35 דקות, והאחרונה שבהן היא זקפת הבוקר. זקפה בזמן השינה אינה קשורה דווקא לחלומות אירוטיים, לפעילות מינית שהתרחשה לפני השינה או לשלפוחית שתן מלאה, אלא לשינויים פיזיולוגיים, עצביים והורמונליים שמתרחשים במהלך שנת חלום, שבמהלכה המוח מדכא את הפעילות של המוליך העצבי נוראדרנלין – המעורב במניעת זקפה. כך, כשאין מה שידכא את יצירת הזקפה היא פשוט קורית באופן ספונטאני. לקריאה נוספת»

זוהי הפרעה נפוצה מאוד המשפיעה על התפקוד המיני בכ- 9-25% מהגברים בגילאים השונים ברחבי העולם. מדובר במצב בו הגבר חש חרדה, מתח, עצבנות ואי-נוחות לפני קיום יחסי המין או במהלכם, לגבי היכולת שלו לתפקד ביחסי המין ולספק את בן/בת הזוג שלו. פעמים רבות החרדה נובעת מההתייחסות ליחסי המין כאל “ביצוע” (performance) שאמור לקבל הערכה כלשהי, ודפוס החשיבה “הביצועי” הזה גורם לביקורת עצמית מוגברת, שמעלה את מפלס המתח והדאגה. כך יוצא שלרוב החשש הגדול אכן מתממש בפועל ומתבטא בהפרעת זקפה פסיכוגנית (על רקע פסיכולוגי), בשפיכה מוקדמת או לחלופין בקושי להגיע לאורגזמה. לקריאה נוספת»

זוהי רקמת חיבור אלסטית שמעניקה לפין את צורת הגליל שלו, את היכולת לשנות את גודלו בזמן גירוי מיני והיא גם מהווה מבנה חיוני האחראי לנוקשות של הפין בזמן זקפה. איך זה קורה? בגוף הפין קיימים שני גופי זקפה גליליים הנקראים ‘הגופים המחילתיים’ (Corpus Cavernosum ). הם מורכבים מחללים של כלי דם רבים שדפנותיהם עשויים מרקמת שריר. במצב של זקפה, יש הרפיה של רקמת השריר והגופים המחילתיים מתמלאים ואוצרים בתוכם כמות גדולה של דם. כתוצאה מכך, לחץ הדם בהם עולה והפין הופך לנוקשה וזקוף. הגופים המחילתיים עטופים ברקמת הטוניקה אלבוגינאה שאותה חוצים ורידים שתפקידם לנקז את הדם מגופי הזקפה. במצב של ריגוש מיני, הטוניקה אלבוגינאה נמתחת, הוורידים שבה נלחצים וכך הדם אינו יכול להתנקז דרכם החוצה. באופן זה נוצרת ונשמרת הזקפה.

טסטוסטרון הוא הורמון המין הגברי, שהייצור שלו עולה בגיל ההתבגרות, אך מגיל 30 ואילך רמותיו בדם יורדות כל שנה באחוז אחד – כחלק מתהליך ההזדקנות הטבעי. בגברים הטסטוסטרון מקושר למספר תפקודים חשובים בגוף, כולל לדחף המיני (ליבידו), לתפקודי הזקפה ולזקפת הבוקר, לייצור הזרע, למסת השריר, לפיזור השומן בגוף, לצפיפות העצם, לייצור תאי דם אדומים ועוד. בגלל שהטסטוסטרון משפיע על תפקודים רבים כל כך, טסטוסטרון נמוך עשוי לגרום לשינויים פיזיים ורגשיים משמעותיים, לרבות חוסר חשק מיני, הפרעות זקפה ודעיכת זקפת הבוקר, בעיות פריון, עייפות, מצב רוח ירוד, הפרעות שינה, בעיות ריכוז וזיכרון ועוד. ניתן לטפל בטסטוסטרון נמוך באמצעות מתן טסטוסטרון בתרופה בתצורות שונות.

הליבידו הוא הדחף המיני או במילים אחרות התשוקה והחשק לקיים יחסי מין. הליבידו הוא מאוד אינדיבידואלי והרמה שלו משתנה מאוד בין אנשים. הליבידו מושפע מגורמים רבים כגון הגיל, רמת הורמוני המין שהגוף מייצר (בגברים – רמות ההורמון טסטוסטרון), רמות המתח, עייפות, מחלות רקע, שימוש בתרופות, טיב הקשרים המיניים וגם האמונות והגישות האישיות כלפי מין. קראו עוד על חשק מיני נמוך וליבידו אצל גברים

זוהי מחלה הגורמת להצטלקות של רקמת הפין, המתבטאת בדרגות שונות של עקמת הפין ולהתקצרותו בעת זקפה וכפועל יוצא לכאב (בשלב האקוטי), להפרעות בזקפה ולבעיות בתפקוד המיני התקין. חשוב לציין כי העקמת מתבטאת בזמן זקפה בלבד ולא כשהפין רפוי. מחלת פיירוני מופיעה בכ-3-9% מהגברים, לרוב בגילאי 40 ומעלה. היא נגרמת על רקע הפרעה ברקמת החיבור בפין והיא תוארה לראשונה כהתקשות באזורים שונים בטוניקה אלבוגינאה – המעטפת של הגופים המחילתיים (גופי הזקפה). הביטוי של המחלה ומהלכה משתנים מחולה לחולה ומחקרים מצאו כי בכ-15%-10 מהחולים המחלה תחלוף מעצמה בתוך שנה מהאבחון, בכ-40% תישאר ללא שינוי, ובכ-45% היא תחמיר. למחלה יש שלב פעיל המכונה השלב המוקדם או הדלקתי, ושלב כרוני מאוחר יותר בו הצלקת כבר “התבגרה”. השלב הפעיל מתאפיין בדלקת  אקוטית ובכאב והוא נמשך כ- 18 – 24 חודשים, כשאצל מרבית החולים הכאב  יחלוף מעצמו תוך 7-5 חודשים . בשלב הכרוני נוצרים אזורים נוקשים של הסתיידות אשר עלולים לפגוע באופן משמעותי באיכות הזקפה. הטיפול במחלה כולל תרופות, הזרקות לרקמת הפין, מתיחה מכנית של האיבר, ריסוק בגלי הלם של ההסתיידויות וניתוחים. למידע נוסף על פיירוני.

זהו יועץ מוסמך, רופא או איש מקצוע בתחום הבריאות (עובד סוציאלי, פסיכולוג או פסיתרפיסט בעל תואר MA), שסיים הכשרה קלינית נוספת בסיוע לאנשים המתמודדים עם הפרעות בתיפקוד המיני או בעיות אחרות באינטימיות מינית. טיפול מיני יכול לעזור ליחידים או לזוגות. הבעיות הנפוצות ביותר בהן מתמקד הטיפול המיני הן: הפרעות בתפקוד מיני, לרבות הפרעות זיקפה, חוסר חשק מיני, שפיכה מהירה או מעוכבת, בעיות אורגזמה, חרדת ביצוע, חוסר יכולת לקיים אינטימיות, בעיות הקשורות לזהות מינית ומגדרית, התמכרות למין ועוד. בישראל ישנם ארגונים המכשירים מטפלים מיניים: האגודה הישראלית לטיפול מיני (איט”ם) והאגודה הישראלית לרפואה מינית (ILSSM – היל”ם). האחרונה מכשירה רופאים המעוניינים לטפל בבעיות תיפקוד מיני מנקודת מבט רפואית. ארגונים  אלו מספקים קורסי הכשרה מקיפים ויסודיים העומדים בסטנדרטים המקובלים בעולם.

זוהי משפחה של תרופות לטיפול בהפרעות זקפה אותן נוטלים כשעה עד שעתיים לפני יחסי המין. תרופות אלו נחשבות לאחד מאמצעי הטיפול הנפוצים והיעילים ביותר בהפרעות זקפה, ולכולן  רמת יעילות דומה – של כ- 70%. התרופות פועלות להגברת זרימת הדם אל איבר המין על ידי השפעה על רכיב (הנקרא cGMP) המעורב בהרחבת כלי בדם בפין בשעת גירוי מיני. תרופות אלו יעילות בטיפול בהפרעות זקפה הנגרמות על רקע של מגוון מצבים בריאותיים נלווים, והן יכולות לסייע גם כאשר העצבים וכלי הדם באזור איבר המין אינם מתפקדים בצורה טובה. התרופות נבדלות זו מזו במנגנוני הספיגה שלהן ובמשך השפעתן: לחלק מהתרופות טווח השפעה של כשמונה עד 12 שעות ולאחרת השפעה של כ- 36 שעות, כאשר יש אפשרות ליטול את אחת התרופות על בסיס יומיומי, במינון הנמוך ביותר שלה.  חשוב לדעת שהתרופות לא ייצרו זקפה באופן עצמאי בהיעדר גירוי מיני.

זהו אביזר רפואי, אשר פועל על העיקרון של יצירת ואקום להשגת זקפה, המשמש לטיפול בהפרעות זקפה במטופלים שלא הגיבו מספיק טוב לטיפול תרופתי בהפרעות זקפה או מטופלים שאינם יכולים לקבל טיפול תרופתי מסיבות שונות. הטיפול נעשה על ידי הכנסת הפין למתקן דמוי גליל והפעלת משאבה השואבת את האוויר מהמתקן ותוך כך יוצרת ואקום באופן שגורם להגברת זרימת הדם אל הפין ויצירת זקפה. טבעת גומי אלסטית שהמטופל מרכיב על בסיס הפין תורמת לשמירת הזקפה לאחר שהמשאבה מוסרת מהפין.

מדובר בטיפול בעל יעילות בכ-75% מהמטופלים (ללא תלות בגורמים לבעיות הזקפה), בפרט מטופלים המסוגלים להשיג זקפה חלקית. לא ניתן להשתמש במשאבת ואקום במקרים של הפרעות קשות בקרישת הדם או עקמת ניכרת של הפין.

מולקולה NO (Nitric Oxide) המשתתפת בהעברת מסרים תוך-תאיים ברקמות רבות בגוף ויש לה השפעה מרחיבת כלי דם, כולל בפין, על ידי הרפיה של השריר החלק בשכבה הפנימית ביותר של כלי הדם (שכבת האנדותל). היא עושה זאת על ידי כניסה לתאי השריר החלק שם היא וגורמת ליצירה של מולקולה בשם cGMP התורמת להרחבת כלי דם. כיום תרופות לטיפול בהפרעות זקפה עובדות על עיכוב האנזים שמפרק את ה- cGMP ובכך הן מאריכות את משך פעולתו וגורמות להרחבת כלי הדם בפין, ולהגברת זרימת הדם לגופי הזקפה המחילתיים (Corpus Cavernosum). כך הפין מתקשה ומזדקף ומושגת זקפה ממושכת.

ניתוח המיועד לגברים אשר סובלים מהפרעות זקפה כתוצאה מחסימה בעורק האחראי על אספקת הדם אל הפין (בדומה לניתוח מעקפים בלב), במקרים בהם קיימת פגיעה בעורק בודד בלבד וכאשר למטופל אין גורמי סיכון אחרים ברקע. חסימה בכלי הדם בפין יכולה להיגרם כתוצאה מפגיעה באזור האגן או בפלג הגוף התחתון, למשל כתוצאה מתאונות דרכים או תאונות אחרות: נפילות, פציעות באגן, ניתוחים באגן ואפילו חבלות בילדות שבאות לידי ביטוי שנים אחר כך. מטרת הניתוח היא לשקם את זרימת הדם לפין על ידי מעקף של האזור בו העורק המספק דם לאיבר נחסם, כאשר המעקף נעשה על ידי חיבור של עורק מהבטן התחתונה לעורק בפין. מדובר בניתוח הדורש מומחיות ברמה גבוהה במיוחד בתחום הניתוחים המיקרו-ואסקולריים. המועמדים האופטימאליים לניתוח שכזה הם גברים צעירים שחוו חבלה באגן שגרמה לחסימה ממוקדת או קרע בעורק המספק דם לפין. הניתוח אינו מומלץ לגברים מבוגרים או לגברים עם עדות לטרשת עורקים.

העורקים הפונדנדלים בפין הם בעצם הספקים הראשיים של דם לגופי הזקפה (הגופים המחילתיים) הם העורקים הפודנדלים הפנימיים. הם עוברים לאורך מסלול שבו הם מסתעפים לענפים רבים (הכוללים את העורקים הקורנוזלים, החללים הסינוסואידים והעורקיקים ההליציאלים) והם מספקים דם לאזור הפרינאום, לעור ולשרירים שבאזור האנאלי ולאיבר המין. המילוי בדם של העורקים הפודנדלים גורם בעת ריגוש מיני ליצירת הזקפה. טראומה/חבלה הגורמת לפגיעה בעורקים הפודנדלים או בעורקים המסתעפים מהם יכולה עלולה לגרום להפרעות זקפה.

זהו מצב חירום רפואי הדורש טיפול מיידי, בו מתקיימת זקפה כואבת מאוד שנמשכת למעלה מארבע שעות. הזקפה אינה קשורה בהכרח לגירוי מיני והיא אינה חולפת לאחר שפיכת הזרע. ללא קבלת טיפול תוך 24 שעות עלול להיגרם נזק משמעותי או בלתי הפיך לפין, לרבות נמק ופגיעה במנגנון הזקפה. במרבית המקרים פריאפיזם נגרם עקב  חסימה בכלי הדם המנקזים דם מהפין (איסכמיה), אך קיים מצב נדיר בו מתקיימת זרימת דם מוגברת לפין (פריאפיזם לא איסכמי) לרוב עקב חבלה באבר המין או באזור החיץ שבין אבר המין ופי הטבעת. פריאפיזם יכול להיגרם על רקע אנמיה חרמשית (מצב תורשתי בו נוצרים תאי דם אדומים שאינם תקינים) או כתופעת לוואי של נטילת תרופות, לרבות תרופות לטיפול בהפרעות זקפה (ב-1 מתוך 1000 מטופלים). לרוב הטיפול יתבסס על שאיבת הדם מהפין באמצעות מחט ובמקרים מסוימים על הזרקה מקומית של חומרים מכווצי כלי דם שיגרמו לדם להתנקז אל מחוץ לפין. במידה וטיפולים אילו לא יהיו יעילים יומלץ על טיפול ניתוחי.

זהו האזור בגוף אצל גברים הנמצא בין פי הטבעת לשק האשכים הנקרא גם חיץ הנקבים, בו עובר חלק קצר מצינור השופכה ונמצאים בו מספר שרירים שטחיים ורקמות עיצביות. ההתכווצות של שרירים אלו מסייעת בין היתר לחסימת וורידי הפין וכך נמנע ניקוז הדם מהפין בעת ריגוש מיני, זאת כחלק מהמנגנון ליצירת זקפה. חבלה באזור הפרינאום וגם רכיבה תכופה למרחקים ארוכים על אופניים יכולות לגרום להפרעות זקפה. במקרה האחרון לחץ על האזור לאורך זמן כתוצאה מהרכיבה עשוי לפגוע בעצבים ובכלי דם שעוברים מהאגן לאזור הפרינאום והפין ולהפחית את זרימת הדם ואספקת החמצן לגופים המחילתיים (גופי הזקפה), ותוך כך לגרום בשלב מסוים להפרעות זקפה. לעיתים אף עשויה להיווצר באזור הפרינאום והפין תחושת נימול בגלל הלחץ שרכיבה ממושכת יוצרת על העצב הפודנדלי המעצבב את הפין – תופעה הנקראת ‘אלקוקס סינדרום’.

קולגן הוא החלבון הנפוץ ביותר בגוף המהווה כשליש מהרכב החלבון שבו. הקולגן משמש כאבן בניין עיקרית של העור, העצמות, השרירים, הרצועות, הגידים, הסחוסים, רקמת החיבור ועוד. סיבי חלבון הקולגן אף נמצאים ברקמת הטוניקה אלבוגינאה שעוטפת את גופי הזקפה בפין, והם מסייעים לה לייצר נוקשות שדרושה לחדירה. אולם עם הגיל הגוף מייצר פחות ופחות קולגן וגם איכותו נפגעת. אחד הסימנים הבולטים ביותר להתדלדלות הקולגן הוא עור הפנים שהופך להיות הרבה פחות מוצק וגמיש. כך קורה גם ברקמת הטוניקה אלבוגינאה בפין: עם הגיל מספר סיבי הקולגן שבה פוחת, הסידור של חלבון הקולגן בתוכה משתנה וכתוצאה מכך יש ירידה באלסטיות שלה והיא כבר אינה מסוגלת להימתח ולהתרחב בזמן גירוי מיני כמו בעבר. כפועל יוצא, הטוניקה אלבוגינאה אינה מצליחה לחסום ביעילות את ניקוז הדם מהפין החוצה וכתוצאה מכך יש ירידה בתפקוד הזקפה.

בתרגום לעברית, שאלון IIFE נקרא ‘השאלון הבינלאומי של התפקוד המיני’. הוא מיועד למילוי עצמי של המטופלים ומשמש להערכת התפקוד המיני ואיכות חיי המין של גברים, כחלק מתהליך האבחון הרפואי ולמטרות מעקב ההתקדמות של שלבי הטיפול השונים. שאלון IIEF מכיל 15 קטגוריות הנוגעות באספקטים הרלוונטיים ביותר של התפקוד המיני של הגבר, כולל תפקודי הזקפה, הליבידו, האורגזמה, השפיכה, החדירה וכן הסיפוק מחיי המין באופן כללי. השאלון מורכב משאלות “בחירה מרובה” והוא מדרג את חומרת הפרעות הזקפה על פי חמש קטגוריות, בהתאם לניקוד שניתן לכל תשובה: “ללא הפרעות זקפה”, “הפרעות זקפה קלות”, “הפרעות זקפה קלות-מתונות”, “הפרעות זקפה מתנות” ו”הפרעות זקפה חמורות”.

זוהי בעיה נפוצה ממנה סובלים 15%-30% מהגברים במהלך חייהם, המתבטאת בשפיכה המתרחשת לפני או תוך דקה מהחדירה לנרתיק. הסיבה לכך אינה ברורה במלואה, אך ככל הנראה מעורבים בבעיה גורמים ביולוגיים, כגון תחושתיות-יתר של הפין והפרעה בפעילות הקולטן של המוליך העצבי סרוטונין וגורמים פסיכולוגיים כגון חרדה. מבחינים בין שפיכה מוקדמת ראשונית למשנית: הראשונית שכיחה בגברים צעירים, כבר בפעמים הראשונות של קיום יחסים, עקב תכונה פיזיולוגית הגורמת לכך שגירוי מיני מינימלי גורם לזקפה, לאורגזמה ולשפיכה מהירה, כשהמצב עשוי להשתפר עם צבירת ניסיון מיני או כשיש זוגיות קבועה. שפיכה מוקדמת משנית אופיינית בגילאים מאוחרים יותר, בקרב גברים שהיתה להם שפיכה תקינה בעבר אך עקב מצבים בריאותיים נלווים (כגון חרדה, השמנה, בעיות בבלוטת התריס או הערמונית, וכו’) נגרמת שפיכה מוקדמת.  בשנים האחרונות פותחו תרופות ומשחות למריחה, שיחד עם טיפול פסיכו-סקסולוגי, לרוב משפרים מאוד את המצב.

המושג ‘שפיכה מעוכבת’ מתייחס לספקטרום של בעיות שפיכה כגון זמן חביון ארוך לשפיכה, שפיכה מעוכבת ועד לחוסר שפיכה. למרות שאין קונצנזוס ברור לגבי הזמן הסביר להשגת אורגזמה, גברים החווים שיהוי ארוך מ- 25-30 דקות בשפיכה יחשבו כסובלים משפיכה מעוכבת. הסיבות לכך כוללות חוסר עוררות מינית כלפי בן/בת הזוג, בעיות רפואיות כגון סוכרת (עקב פגיעה עצבית), בעיות בשלפוחית השתן או ניתוח בבלוטת הערמונית (שעשויים לגרום לשפיכה “לאחור” – אל שלפוחית השתן – מצב בו כן חווים אורגזמה), שימוש בתרופות (כגון נוגדי דיכאון ותרופות להורדת לחץ הדם), ירידה תלוית-גיל ברגישות הפין וכן אוננות מופרזת ורמות מתח גבוהות. הטיפול יבחר בהתאם לגורם לבעיה, כאשר טיפול פסיכו-סקסולוגי וטיפול תרופתי יכולים לסייע באופן משמעותי. למידע נוסף על שפיכה מעוכבת.

התותב הוא אביזר רפואי, המושתל בפין בניתוח כטיפול בהפרעות זקפה, דרך חתך שנעשה בשק האשכים או מתחת לשק האשכים. ניתוח זה יומלץ רק אם המטופל ניסה בעבר שיטות טיפול אחרות בהפרעות זקפה אך הן לא היו יעילות מספיק. הניתוח להשתלת תותב בפין הוא ותיק ונחשב לפשוט, בטוח ובעל אחוזי הצלחה גבוהים של 85-90%. קיימים שני סוגי תותבים:

תותבים קשיחים למחצה – מעניקים לפין קשיחות תמידית אך הם מספיק גמישים ולכן ניתן לקפל את הפין (כדי שלא יבלוט במהלך היומיום) או  ליישר אותו לפני קיום יחסי מין.

תותבים מתנפחים – מאפשרים זקפה טבעית יותר והפין נותר רפוי במהלך היומיום. הם בנויים משני גופים גליליים אשר מושתלים בפין בגופים המחילתיים, ממשאבה המושתלת בשק האשכים וממיכל המושתל באגן המכיל נוזל. כאשר רוצים להשיג זקפה,  לוחצים על כפתור הממוקם בשק האשכים (המשאבה), אשר גורם לגופים הגליליים שהושתלו בפין להתמלא בנוזל ותוך כך להתקשח.